משנה תורה, מצוות לא תעשה רצ״ג

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

293 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו שלא לחוס על הרודף, ובאור זה כי מה שזכרנו במצוה שלפני זאת מהציל החוטא שלא יהרגוהו העדים עד שידינו אותו בית דין אמנם הוא כשעבר ועשה המעשה שיתחייב עליו מיתה והשלים אותו. אמנם בעת השתדלותו ובקשו לעשות אז יקרא רודף וחובה עלינו למנעו מעשותו מה שלבו מתאוה ונצר לו כדי למנעו מן העבירה, ואם לא רצה לשמוע אלינו נלחם בו, ואם יכולנו למנעו בחסור אחד מאיבריו כגון שנחתוך ידו או רגלו או נסמא עינו הנה זה הוא הקודם, ואם לא היה אפשר למנעו אלא באבידת נפש הנה יהרג כדי שלא יעשה מעשה הרע ההוא. ובאה האזהרה שלא לחוס עליו ומהמנע להרגו והוא אמרו וקצותה את כפה לא תחוס עינך. ולשון ספרי וקצותה מלמד שאתה חייב להצילו בכפה ומנין שאם לא היו יכולין להצילו בכפה שמצילין אותו בנפשה תלמוד לומר לא תחוס עינך, ושם אמרו מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצותה אף כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצותה. וזה שאמרנו שיהרג הרודף אינו בכל מי שישתדל לעשות איזו עבירה ואמנם הוא באחד הרודף אחר חבירו להרגו ואפילו היה קטן או הרודף אחר אחת מן העריות לגלות ערותה ובתנאי שיהיה בן תשע ויום אחד, ומבואר הוא כי הזכר הוא בכלל העריות, ואמרו צעקה הנערה ואין מושיע לה הא יש לה מושיע צריך להושיעה בכל מה שתוכל, והשוה בין רודף אחריה ובין רודף אחר חבירו להרגו ואמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח מסנהדרין. תצא, שם:

293 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לָחוּס עַל הָרוֹדֵף – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלַּחְמֹל עַל נֶפֶשׁ הָרוֹדֵף, וּבֵאוּר זֶה הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ שֶׁבְּסֵדֶר זֶה מצוה תר, שֶׁבָּאָה הַקַּבָּלָה עָלֵינוּ בִּשְׁתֵּי עֲבֵרוֹת, שֶׁהֵן רְצִיחָה וַעֲרָיוֹת, שֶׁכֹּל שֶׁנִּרְאֵהוּ רוֹדֵף לַעֲשׂוֹת אַחַת מֵהֶן שֶׁנִּמְנָעֵהוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה בִּדְבָרִים וְנוּכַל לְהַצִּיל מִיָּדוֹ הַנִּרְדָּף אוֹ הַנִּרְדֶּפֶת בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו שֶׁנִּקְטָעֵהוּ, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף אִם לֹא נַהֲרֹג הָרוֹדֵף שֶׁנַּהַרְגֵהוּ, וְעַל זֶה בָּאָה הַמְּנִיעָה עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא נַחְמֹל עָלָיו אֶלָּא שֶׁנַּהַרְגֵהוּ עַל כָּל פָּנִים אִם אִי אֶפְשָׁר לָנוּ בְּשׁוּם צַד לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף אֶלָּא בְּנַפְשׁוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כה יב וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ, וּלְשׁוֹן סִפְרֵי, וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ, מְלַמֵּד שֶׁאַתָּה חַיָּב לְהַצִּילוֹ בְּכַפָּהּ, לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשָׁהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ. וּמִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה וְעִנְיָנָהּ כְּמִנְהַג הַסֵּפֶר, מְבֹאָר בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַנִּזְכָּר שֶׁבַּסֵּדֶר הַזֶּה.

1 שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר "וְקַצּוֹתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ" דברים כה, יב.